זוגיות במשבר ? האם שווה לצפות מבן\ת הזוג למשהו?

הרבה אנשים נוטים לחשוב שלאנשים מסופקים, אלה שהגיעו לשקט נפשי ולזוגיות טובה, אין דאגות מיותרות, לא קורים להם דברים יוצאי דופן וגם אין להם שאיפות גדולות.

וזה לגמרי לא נכון.

לאותם אנשים עם שקט נפשי וסיפוק וגם לאלה שמצליחים לצאת מ זוגיות במשבר, יש יכולת אחרת, אשר נחבאת אל הכלים, ולעתים אפילו הם בעצמם כבר לא מזהים אותה. כלומר, הם משתמשים בה, אך מרוב שזה כל כך טבעי ומובן מאליו עבורם, הם כבר לא מודעים לה.

היכולת הזו נקראת

“להתמקד בהווה, לקחת אחראיות ולפעול”.

ובאנגלית זה נשמע טוב יותר  🙂

P.R.A. – Focus on the Present, take Responsibility and take Action

איך זה קשור לציפייה ולקשר בינה לבין שקט נפשי וסיפוק?

בשביל להבין את זה, צריך קודם כל להבין מה זה ציפייה.

ציפייה היא מה שאנחנו מניחים, רוצים וממתינים שיקרה בעתיד.

לדוגמא:
אנו מצפים שאם נזרוק אבן למעלה היא תחזור מטה. בהתבסס על ניסיון העבר שלנו, אנחנו מפתחים ציפייה.
או שאנחנו מצפים שבבוקר תזרח השמש…

מה קורה לנו כאשר הציפייה לא מתגשמת?
לפעמים אנו חווים הרגשת הפתעה המעורבת בעניין, לפעמים אכזבה ולפעמים זעזוע.

כל זאת קל וברור להבין כלפי דברים או חפצים, אך מה קורה לנו כאשר הציפייה קשורה בבני אדם?
בבן הזוג למשל?

במקום הזה אנחנו פועלים בצורה שונה.

אני מאמינה שיצא לך לפחות פעם אחת לגדל פרחים בעציץ וגם אותך הציפה ציפייה שעציץ זה יצמח יפה ויחזיק מעמד לאורך זמן.
חשוב לשים לב שכאשר פרחים נובלים, בדרך כלל עולה שאלה “מה לא עשיתי בסדר. האם לא נתתי להם מספיק אור, מיים וכו’?”

לעומת זאת כאשר מדובר בבן\ת הזוג, הציפייה בדרך כלל קשורה להתנהגות\עשייה מסוימת שלהם וכאשר הם לא מתנהגים כפי שציפית, לא עולה שאלה איפה טעיתי.

ברוב המקרים ברגע זה מתחילות האשמות שמופנות כלפי הצד השני (אם בקול או בתור מחשבות בראש) על כך שלא התנהגו בדרך שציפתי.

אתן דוגמה:
“ג. מבקשת בעלה לשמור על ניקיון וסדר וזה לא קורה…היא מאשימה אותו שלא אכיפת לו, כועסת עליו שאינו מקשיב לה. מזכירה זאת בכל רגע שרק ניתן .
בראשה עוברות מחשבות כמו ” מה הוא חושב, שגמדים קטנים עושים פה את הכול? ”
“אוף, אני מרגישה שהתחתנתי עם שייח סעודי….בא לי לנער אותו במשהו רציני שיתחיל לראות אותי, כי ברור שהוא לא רואה…. כמה אטום אפשר להיות?”
ג. מרגישה מתוסכלת ומוציאה את הכעס עליו ואת התסכול על הילדים לא רק בטון דיבור ובמילים שהיא בוחרת אלא גם בהבעת הפנים ובהתנהגות.”

אז למה על העציץ שנבל היא לא כועסת ולא מאשימה אותו?

דבר זה נובע מפני שכולנו חושבים שאדם הוא חופשי ובלתי תלוי ושבשביל שהוא יעשה משהו, לא צריך “חוברת הדרכה” אלא מספיק לבקש ממנו זאת.

החשיבה הזאת נובעת מהאשליה שאנו בעצמנו חופשיים ובלתי תלויים, מה שאני מקווה כבר הבנת שלא נכון כלל.

כאשר ג. מבקשת משהו מבעלה, היא לא לוקחת בחשבון שהבקשה שלה לא מספיקה בשביל שהוא יזכור אותה. הרי יש אנשים שמספיק להגיד להם דבר פעם אחת והם זוכרים\שמים לב, יש אנשים שצריך שהם יכתבו את מה שהתבקש כדי שיזכרו ולאחרים צריך להזכיר עשר פעמים.

היא גם לא לקחה בחשבון את דפוסי ההתנהגות ואת הרגלים שלו.
בעלה של ג. הוא אדם שיש לו בעיה עם סדר וניקיון מאז ומעולם. הוא גדל בבית שאימו עשתה את הכול בשביל הילדים ולא נתנה להם הזדמנות ולא לימדה אותם שצריך לנקות ולסדר. בנוסף לכך הייתה להם עוזרת שיסדרה וניקתה את הבית.

אני מניחה שברגע הזה תגידו שהוא כבר בוגר ואמור להבין זאת בעצמו…
נכון. להבין הוא אמור, אך בין להבין לבין לעשות יש פער ענק וגם לדפוס משחקי הכוחות בין השניים יש משמעות עצומה כאן. ניתן לקרוא על זה קצת יותר בפוסט “איך בעיות בזוגיות קשורות למוח הרגשי

אם הסכמנו על כך, אז בואו נמשיך.

כל פעם שאנחנו מצפים מהצד השני שיתנהג בצורה מסוימת והתאכזבנו – זה כי לא טרחנו ללמוד את “חוברת ההדרכה” שלו. לא טרחנו להכיר אותו ואת הדפוסים שלו מספיק לעומק.

ברגע שג. נמצאת מול בעלה וחושבת שהיא יכולה לדבר בדרכה שלה והוא יבין אותה ללא שום בעיה,
ברגע זה היא מפתחת ציפייה והציפייה שלה אינה מבוססת על כלום.
רוב הסיכויים שבעלה לא יעשה כלום בקשר למה שביקשה והיא תתאכזב.

במקרה הזה אני מציעה לג. שתגדיר לעצמה את הרצון שלה בצורה ברורה (למשל: אני רוצה שהבית היה נקי) ושתבחר כמה אפשרויות שהיא בעצמה יכולה לעשות כדי שזה יקרה.

לדוגמה:
1. לנקות בעצמי
2. לעשות מסדר ניקיון כל יום לכל המשפה
3. לעשות טרור לכל המשפחה עד שהיה נקי
3. להביא עוזרת שתנקה
4. “להיכנס” בבעלה בכל פעם שאינו עושה כפי שהבטיח עד שילמד את הלקח…
5. לא לעשות כלום ולשחרר
וכדומה

אני שומעת אתכם אומרים “אבל הרצון שלי הוא שהוא ינקה ויסדר”. אז זהו שאת לא יכולה לגרום לו לעשות משהו. הוא צריך לרצות בעצמו. וכאשר את דורשת שהוא יעשה או לחילופין את מצפה שינקה, אתם משחקים במשחק פינג פונג דפוסי. הרצון שלך לא יכול להיות מותנה באדם אחר.

אז מה כן עושים?

בודקים ברשימה איזה מהסעיפים ניתן לעשות עכשיו, ברגע זה.
אם מתאים לך עכשיו לנקות – אז את יכולה לנקות…
אם מתאים לך לעשות מסדר לכל המשפחה בכל יום כי נמאס לך … אז זה מה שצריך לעשות.. וכך הלאה.
וזה מה שנקרא .P.R.A – “להתמקד בהווה ולקחת אחראיות ולנקוט עשייה” של מה “כן” ניתן לעשות ולא את מה ש”לא” ניתן לעשות עכשיו. וכמובן הכי חשוב – זה לפעול.

אבל לא לצפות מאף אחד לשום דבר לפני שלומדים את “ספר ההדרכה” שלהם, ומבינים היטב מה ניתן לעשות כדי שמה שאת\ה רוצה שאחרים יעשו יקרה.

אז מה, הכול עכשיו ברור יותר?

תכתבו…. תשתפו אותי 🙂

תגובות מפייסבוק

שתפו...

קטגוריות
תגובה אחת
0 פינגים וטרקבקים

כתיבת תגובה