התפתחות אישית

למה אנו תקועים עם דפוסי חשיבה מסוימים? האם אנו יכולים לשנות אותם?

מאיפה הם באים בכלל ובשביל מה?

ניתן לזהות את הדפוסים שלנו על ידי בדיקת משפטי מפתח שאמרו לנו הורים בילדות.

הביטוי הפיזי הוא השתקפות של דפוסי חשיבה, אמונות ומידע שקיים במערכת במהלך חיינו החל מהילדות אנחנו לומדים דברים על העולם ועל עצמנו דרך העולם.

במהלך ההיריון אימא משפיעה ברגשות ובחוויות שהיא חווה על המידע במערכת של הילד.

איך היא מתייחסת לעולם שמחוצה לה? איך היא מתייחסת לעצמה? אם אימא נמצאת בקשיים ובמלחמות? מה היא אוכלת ומה לא? מה היא חושבת עלינו? איך היא מתייחסת אלינו? מה האינטראקציה שלה עם האבא? ועוד. ילד קולט את כל אלה וכך מתפתחים הנוירונים במוח.

כל אלה משאירים בנו מידע מסוים ויוצרים בשלב הזה תבנית בסיסית במוח.

אימא יוצרת גירויים ומסייעת להתפתחותו של הילד.

כאשר ילד נמצא בבטן אימו – ניתן לתקשר רק עם המוח שלו, לא עם הנפש. הנפש מחכה להיכנס לילד מאוחר יותר, ברגע היוולדו לנפש יש שליטה במי היא בוחרת. והיא בוחרת בתינוק שהתבנית הבסיסית שלו והבית שהוא יגדל בו מותאמת למידע שהנפש רוצה להמשיך צבור ולחזק בגלגול הזה.

בזמן הלידה, מערכת הנפש נכנסת דרך הראש והכתפיים ויוצרת את התבנית הראשונית המותאמת לתבנית הבסיסית שהעובר יצר בזמן ההיריון.

המערכת הנפשית משתלבת בגוף הפיזי ברגע שהתינוק נולד. המערכת נכנסת דרך הראש,מעבירה אנרגיה ומידע לתאים של התינוק בגוף , יורדת לכתפיים וממשיכה למטה לכיוון הרגליים.

למעשה, כאשר מערכת הנפש עוברת דרך המוח היא יוצרת תבנית ראשונית של המידע שאותו אמור האדם זה לקבל. ז”א אם בגלגול הקודם שלי נוצלתי, התבנית הראשונית שתיווצר כאן, היא תבנית מסווגת עם מידע של ניצול.

זאת הסיבה לזה שאנחנו רואים ילדים באותו בית שונים באופי. כי המידע ראשון שנכנס הוא זה שקובע איך נראה העולם.

אחרי שתינוק נולד, מתלבשת התבנית ואז כל המידע מסונן. המערכת הלימבית (הרגשית) תראה רק המידע שמותאם לה. כשהילד הסתכל על העולם – הוא הסתכל דרך התבנית הזאת.

כי אם נכניס למשל מידע “מרובע” לכניסה עגולה – הוא לא יוכל להיכנס . לא יכול להיכנס אני אוהב אותך, את נהדרת, את מקסימה למערכת שהיא מכירה רק מידע של דחייה.

אם הורה אומר : אוי, אין לי כוח, הילד הזה נטל. אז הילדה הזה היה כל החיים שלו בחוויה לנטל.

ישנה כמובן גם גנטיקה, אך היא צריכה להיות מופעלת של ידי משהו, על ידי גירוי מסוים. הדבר שהכי משפיע עלינו ועל סגירת המעגלים החשמליים במוח – זוהי התבנית מגלגולים הקודמים שאנו נולדים איתה. המידע הזה סונן על ידי המערכת הרגשית (מערכת הלימבית) ועובר לנאו-קורטקס. אם זה מידע יחיד שאימא נותנת לילד , בלי שיפוט ובלי ביקורת – זה כל המידע שהילד מקבל ואין לו מה לסנן. ככל שהמידע שתעבירו לילד היה מידע חיובי, הילד יקלוט רק אותו.

ההורה הוא הבורא של תכני המידע. אם למשל תבנית של הילד היא “אי אפשר לתת אימון בעולם” – אז ילד כל הזמן יסנן את המידע שאומר אין אמון בעולם.

אם הורה כל הזמן ייתן מידע של ביקורת, אפילו לטובת הילד, גבולות ונוקשות – הילד יפנים את המידע הזה במערכת שלו. הוא יפנים רק את המידע השלילי. אנחנו יכולים לנטרל את המידע השלילי הזה ע”י הזרמת המידע החיובי כל הזמן לילד על עצמו לתוך התבנית הזאת. כי אז המידע החיובי מאזן את המידע השלילי ומשתלט עליו.

רובנו אומרים : “אני לא רוצה להיות כמו אימא או אבא שלי”. ובסופו של דבר אנחנו בדיוק כמו אימא או\ו שלנו. בגלל שזה מידע יחיד שיש לנו.

12 שנותיו הראשונות של הילד קובעות איך הוא יראה את העולם ואת החיים שהוא יחיה. ההורים בראש ובראשונה הם הבוראים של הילד, של המערכת הזאת שהופכת את הילד לאדם מבוגר. כל מה שאנו מטעינים במערכת של הילד זה מי שהוא יהיה וכך הוא יראה את עצמו ואת חייו. חשיבותן של 12 שנים הראשונות על חיי הילד היא עצומה.

סיכום

אנו צריכים כל הזמן להטעין מידע חיובי לעצמינו ולילדים שלנו, בשביל להמעיט את הנזק שבמילא קיים מתוקף התבנית הקיימת שבתוכו. חייב להיות מידע הגיוני כל הזמן, שאין בו שיפוטיות ואין ביקורת. להפנות את האנרגיה בחזרה לילד. להשתמש במילים: תעשה את זה בשבילך ולהסביר למה זה שווה לו. המילה בשבילך- מפנה את האנרגיה שלו בחזרה עליו. להפנות את תשומת הלב שלו לרצון שלו. לשאול מה אתה רוצה? מה מאפשר לבנות בו “עמוד שדרה” חזק וחיבור לרצון שלו.