הבוקר מצאתי את עצמי יושבת מול רשימת המשימות שלי בעבודה ומוצאת את עצמי מסדרת את השולחן, הולכת להכין קפה, ואז

כולנו מרגישים את זה. המציאות בישראל גועשת. החדשות רצות. הכותרות מלחיצות.הראש מתמלא במחשבות ("מה יהיה? מתי ייגמר? איך להתמודד?")ובמיוחד כשזה

יש מילה אחת שגורמת לרבים להרגיש לא בנוח. היא נשמעת נוקשה, מרחיקה, אולי אפילו תוקפנית. אבל מה אם דווקא היא

"אני עושה עבודה עצמית, משתדל לחשוב חיובי וזה לא מחזיק לאורך זמן" כמה פעמים אמרתם משפט בסגנון הזה לעצמכם? אם

איך סוכות מלמד אותנו להתמודד עם החיים? אז אחרי שהכנסנו כתובות לגי פי אס לגבי כיוון הנסיעה בשנה הבאה בראש

יום כיפור הוא ההזדמנות השנתית שלנו ללחוץ על כפתור ה-Reset.זה זמן לא רק להתנקות מהכעסים, אלא גם להקליל את הלב.

נדמה שכולנו עוברים את השנה הזאת בהילוך גבוה, אבל במקום להגיע לסוף המסלול, מצאנו את עצמנו במסלול מכשולים בלתי פוסק.