פגשתי אותך כשהייתי בנקודת השפל הנמוכה בחיי.
הרגשתי תקועה מכל בחינה אפשרית, זוגיות, הורות, עבודה.

חייתי את חיי ללא כל חדוות עשייה ויצירה.
לא באמת רציתי לעשות דבר ממה שהיה עליי לעשות בבית או בעבודה.

כמובן שזה בא לידי ביטוי בתוצאות, שהיו חיוורות ודלות.
התקיימתי מכוח האנרציה וללא כל שמחה.
הרגשתי שהפכתי להיות צל של עצמי.
האשמתי בכך את כולם - הוריי, בעלי, אך יותר מכל את עצמי.
מן הסתם הדבר השפיע עמוקות על כל מערכות היחסים בחיי.
הייתי במבוי סתום.

בשלב זה היה לי ברור שאיני יכולה להמשיך להתנהל באופן בו התנהלתי עד כה, וכמהתי לשינוי.
חקרתי באינטרנט על האפשרות לפנות לטיפול, וכך נתקלתי באתר של מירי.

מהחומרים שמירי הציגה באתר שלה, ומסיפור חייה שכתבה שם,
הייתה לי תחושת בטן שהיא האדם הנכון אליו לפנות.
התקשרתי אליה בלב כבד, עם חששות רבים ובציפייה שדבר לא יצא מזה.

להפתעתי הרבה כבר בשיחה הראשונה היא "תפסה" אותי.
בשאלותיה המדוייקות ובאסרטיביות העדינה שלה, מירי לא אפשרה לי לספק תשובות גנריות,
אלא באמת לספר לה, גם עם בשטחיות, עליי, ולענות לה ולעצמי מדוע פניתי אליה
ומה אני רוצה ומצפה מהמפגש עמה.
וכך יצאנו למסענו המשותף.
המפגש השבועי הפך להיות נקודת האור בשבוע.
אצל מירי יכולתי לפרוק הכל - את התסכולים, האכזבות והכעסים.
לקבל פרספקטיבה חדשה על סיטואציות שהיו קשות לי, איך אני פעלתי בהן, ומה יכולתי לעשות אחרת.

עם הזמן הרגשות הקשים הפכו ליותר ויותר חיוביים.
כבר לא פרקתי את הקשיים, אלא שיתפתי בהישגים, בשמחות הקטנות ובהוכחות החוזרות ונשנות ליכולותיי.

הכלים שקיבלתי ממירי הפכו להיות חלק ממני, אליהם אני פונה ללא כל מחשבה כשאני נתקלת בקושי.

ממירי למדתי את השיעור החשוב בחיי, והוא כי השפע להעשרת חיי טמון בי.
הכל תלוי באופן בו אני מסתכלת על החיים והאופן בו אני בוחרת לחיות אותם.

מירי, כיום, שנה אחרי שיחתנו הראשונה, אני לא אותה בחורה שפנתה אלייך לראשונה.
הביטחון, האופטימיות, האומץ והשמחה שהיו בי בעבר חזרו אליי.

בעזרת יכולות ההכלה האינסופיות שלך, האסרטיביות, החיוך והאמונה שלך בי,
עזרת לי "לחזור לעצמי" ולהיות הבן אדם שאני רוצה להיות.
על אף העובדה שנסיבות חיי נשארו כשהיו, בזכותך חיי השתנו ללא היכר.
לא יכולתי לבקש מורת דרך טובה יותר למסע שעברתי, ועל כך תמיד הוקיר לך תודה.
אוהבת