מכירים את המצב בו אתם רוצים להשיג משהו, אבל לא מעיזים, מוותרים?
ויתור משפיע על תחושת סיפוק ואושר הפנימי וכתוצאה מכך על בטחון עצמי. לאנשים לא מסופקים קשה יותר להשיג את מה שהם רוצים,
ולכן הם לרוב מראש ממשיכים לוותר.
מחקרים מראים כי לאנשים מסופקים קל יותר להצליח בחיים, להתגבר על קשיים ומכשולים והם גם בריאים ומאושרים יותר. איך זה עובד?
כמעט כל יום אנחנו מרגישים רגעים שהחיים האלה קשים, פשוט אין בררה, צריך לעשות את מה שהוטל עלינו, אנחנו חייבים לוותר
על הרצונות שלנו ועל החלומות. גם אם אנחנו יודעים שאפשר אחרת, מתקשים לעשות את זה בפועל. צריך אופי חזק, כוח רצון,
יכולת לזהות את הרצון, יכולת להקשיב לרצון, יכולת שלא להגיב בצורה אוטומטית ורגילה של ויתור, מודעות עצמית גבוה ולא לפחד להעיז.
מחקרים מראים כי אנשים מסופקים מאושרים יותר מהממוצע, עם בטחון עצמי גבוה יותר, חייהם מלאי משמעות, יציבים יותר ואפילו בריאים יותר
עם פחות נטייה להשמנה. אנשים מסופקים הם אנשים חיוביים יותר, מחייכים יותר, זורמים יותר, מסוגלים לבחור בצורה קלה יותר,
מודעים יותר למחשבותיהם ולעולמם הפנימי, ומצליחים להפנות את האנרגיה והכישורים שלהם להסגת הרצונות והחלומות שלהם.
כשאנחנו פוגשים את האנשים האלה, אנחנו מאמינים שהם נולדו כה, חיו בבית חיובי, עם הרבה חיזוקים, הצליחו בכול דבר בילדותם
ולכן הם מסופקים וחיוביים. אין להם את הקשיים שיש לנו, הם לא צריכים לוותר.
אז, זהו שלא תמיד.
אפשר ללמוד להיות מסופקים ולהשיג את מה שאתם רוצים!
כדי להבין איך, קודם כל בואו נראה מה זה ויתור?
ויתור זו העובדה שאנחנו מאפשרים לצד השני לעשות את מה שחשוב לו מבלי להתחשב במה שחשוב לנו.
למשל: לי חשוב סדר וניקיון בבית ובעלי בלגניסט. אם אני מוותרת על הסדר והניקיון, בעצם אפשרתי לבעלי לעשות את מה שהוא רוצה,
ומה שחשוב לי לא רלוונטי.
בנוסף לכך, ויתור זה כשאנחנו מוותרים על משהו ששייך לנו בלבד, כמו רצון שלנו לעשות משהו. למשל: אני מאוד רוצה לאכול עוגה,
אבל אני מוותרת עלי זה, כי זה משמין.
בשביל מי אנחנו מוותרים בכלל?
קודם כל החלטה להתפשר או לוותר – זו תמיד בחירה שלי.
אני מחליטה לוותר או להתפשר!
היות ובחירתי, אין לי מה לבוא בטענות למישהו אחר.
לכן, הסתכלות על דוגמה של סדר והניקיון בהחלט חשובה.
אם אני שוקלת את האופציה של לוותר על סדר בבית – אני מרגישה ממש רע עם זה. אני מרגישה שבעלי ממשיך בשלו
ואני סובלת ועובדת קשה. אני מאשימה את עצמי ששוב אני חוזרת על אותה הטעות ולא מגייסת אותו לנקות ולא עומדת על שלי.
לי מאוד מפריע שהבית מבולגן, חשוב לי מה יגידו אנשים שבאים אלינו ואני מאמינה שזה ממש לא בריא לחיות ככה.
אז למי אי סדר זה מפריע? לי.
אם כך, אני מבינה שזו הבעיה שלי!
אם זו בעיה שלי – אף אחד לא יכול לפתור אותה בשבילי חוץ ממני.
לכן, עדיף לי לוותר על המלחמה עם בעלי… ולסדר את הבית בעצמי או להביא עוזרת. כדי שלי לא יפריע חוסר סדר.
כמו כן, כשאני מתפשרת או מוותרת – אני תמיד מקבלת משהו אחר בתמורה. אז, אין לי מה "לרדת" על עצמי על זה שויתרתי
או התפשרתי, כי עשיתי זאת למען עצמי. בטוח הרווחתי שם משהו, אחרת לא הייתי מוותרת.
במקרה הזה , כשויתרתי על המלחמה עם בעלי – הרווחתי שקט נפשי, פחות מעסיק אותי מה אנשים אחרים יגידו, הרווחתי תחושה
של חיים בבית בריא יותר וגם .. אני לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד אחר.
אם הרווחתי משהו ואני מזהה שהרווחתי את זה – אני כבר מרגישה טוב יותר, תחושה שלי השתפרה, בטחון עצמי עלה, מצב רוח שלי
טוב יותר זורמת יותר וגם נהנית מהתקשורת עם בעלי ומזוגיות טובה יותר.
ובמקרה של העוגה- הרווחתי בריאות, תחושה טובה יותר וקלילות בגוף לאורך זמן.
לסיכום, רווח הוא תמיד רווח. הקושי שלנו הוא להודות לעצמינו שהרווחנו. הרי אם נגיד שהרווחנו מהויתור שלנו –
לא נהיה כבר במקום של קורבנות\ אשמה\ תסכולים\ רחמים עצמיים.
חשוב להיות כנה עם עצמך. לנסות לזהות את החצי הכוס המלאה, הרי תמיד יש את החצי הריק וגם את החצי המלא (פשוט לא לימדו אותנו לראות את שני החציים).
ואז אנחנו רואים את התמונה המלאה, אנחנו מרגישים פחות רע עם עצמינו. וכשאנחנו מרגישים טוב, בחירות שלנו נכונות יותר בחיינו,
יש לנו יותר אנרגיה, אנחנו חיוניים יותר ולכן גם יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים בקלות רבה יותר!
