כשמרפים מהשליטה – משהו עמוק מתחיל לעבוד

יש רגעים כאלה, שבהם המציאות מרגישה כמו חבל דק שאנחנו מנסים ללכת עליו.
זה יכול להיות רגע לפני מצגת גורלית בעבודה, שיחה טעונה עם בן הזוג
או אפילו ניסיון להירדם בלילה כשהמחשבות מסרבות להרפות.
באותם רגעים, כשאנחנו רוצים "יותר מדי" שמשהו יצליח – הרצון הופך משאיפה למאבק פנימי.

שליטה היא תגובה טבעית של מערכת העצבים לסכנה. שליטה נועדה להגן עלינו,
אך כשהיא הופכת למאמץ מתמשך – היא עלולה להגביר מתח, חוסר שקט ותחושת התרחקות פנימית.
במאמר הזה אני מסבירה איך שחרור עדין משליטה משפיע על הגוף והנפש,
ולמה דווקא שם מתחיל תהליך עמוק של רוגע וביטחון עצמי.

אני נזכרת במטופלת שלי, נקרא לה מיכל.
אישה מרשימה, מנהלת בחברת סטארט-אפ, שהגיעה אליי כי הרגישה שהיא "מאבדת את זה".
היא תיארה מצב שבו בכל פעם שהייתה אמורה לעלות על הבמה, הגוף שלה בוגד בה.
"הלב דופק, הנשימה שטחית, ואני מרגישה לא מחוברת לעצמי, כאילו אני צופה בעצמי מהצד
אבל אין לי גישה להגה," היא אמרה לי.
התגובה האוטומטית של מיכל הייתה לנסות "לתפעל את זה טוב יותר" – להכין עוד דפים של הערות,
לשנן כל מילה, להתאמן שוב ושוב מול המראה ולנסות לשלוט באופן נוקשה בטון הדיבור שלה.
התוצאה?
היא הרגישה מגושמת, נשמעה לא טבעית, הייתה לחוצה ומרוקחת, ורחוקה מאוד מהאישה הכריזמטית שהיא באמת.

התחושה הזו, שרבים מאיתנו מכנים "אני לא מחוברת לעצמי", היא לא רק עניין פסיכולוגי.
זהו גם מצב פיזיולוגי.