השפעתה של המילה והמחשבה על חיינו
למילה או למחשבה יש השפעה רבה על חיינו ובעצם יש לה כוח ליצור מציאות: ליצור את הדברים היפים ביותר בחיים וגם להרוס אותם.
הבעיה מתחילה במבנה המוח האנושי, שאינו מאפשר לראות את העולם באופן אובייקטיבי.
למה?
מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש מידע רגשי ומידע הגיוני במוח. רובנו פועלים בצורה אוטומטית על-פי המידע הרגשי, המתרגם את מה שנקלט
מבחוץ למה שמוכר לנו, ויוצר מחשבות ועוד מחשבות ועוד מחשבות. זוהי נקודת המבט הסובייקטיבית שלנו, שמוזנת מהדפוסים המוחיים
וגורמת לנו סבל רב.
אחת הדרכים שבהן המוח שלנו מאבד אנרגיה היא מחשבות שאנו חושבים.
המוח שלנו הוא מערכת חשמלית, העובדת על פלוס (+) ומינוס (-), ממש כמו בחשמל וכך נסגרים המעגלים החשמליים במערכת שלנו.
פלוס ומינוס – סוגרים מעגל חשמלי במוח וכך אנו נשארים באיזון המאפשר לנו לראות את העולם בצורה אובייקטיבית יותר.
המוח שלנו מגיב להגדרות: טוב – רע, נכון – לא נכון.
הגדרה חיובית מתורגמת לפלוס במערכת והגדרה שלילית מתורגמת למינוס.
כלומר אם אני חושב על דיכאון, פחד, ריקנות, תקיעות, מסכנות, אומללות וכו' – המערכת שלי תייצר מינוס.
לעומת זאת כאשר אני חושב מחשבות חיוביות כמו שמחה, אהבה, התפתחות וכו'. המוח ייצר פלוסים במערכת.
כאשר המוח לא מייצר מספיק אנרגיה או לחילופין נמצא בעיבוד אנרגטי גבוה הוא נכנס למצב "הישרדות", אשר עלול להתבטא במצבי
חולשה, חרדה, דיכאון, תחושות אובדניות ואפילו להוביל למחלות פיסיות.
במצב זה – המערכת חייבת ליצור אנרגיה ממקור כלשהו והיא עושה זאת על ידי מחזור דפוסים.
דפוסים הם שליליים לרוב ומחזקים את המחשבות השליליות. כך נוצר מעגל אין-סופי של אובדן אנרגטי, מחזור דפוסים ומחזור של
אנרגיה דפוסית.
בנוסף המחשבה השלילית שלנו מתחזקת מהאינטראקציה עם הסביבה החיצונית הממחזרת את הדפוסים.
כאשר אנו נמצאים בדפוס מסוים, המוח לא מסוגל לראות מעבר לכך, הוא רואה רק את מה שהוא כבר מכיר, כלומר המציאות שהוא רואה –
סובייקטיבית לחלוטין.
ניקח דוגמה מחיי הזוגיות: אישה המחכה לבעלה שיחזור מהעבודה. עצבנית עליו. היא מרגישה שיש לה המון מה לומר לו בקשר לסיבה שעצבנה
אותה והיא מכינה נאומים בראשה על מה לומר ואיך להגיד לו את הדברים. היא מרגישה קורבן בסיטואציה ומאשימה אותו בכל.
במחשבותיה היא נמצאת כבר שם בתוך השיחה הזאת ובניסיון להגיד ולהסביר לו את מה שהיא רוצה, עד כדי כך שהיא יודעת מראש מה הוא
הולך לענות על כל דבר ודבר.
כאשר הבעל מגיע הביתה, האישה עצבנית יותר מקודם (כיוון שניהלה שיחה ארוכה עם בעלה בראשה והוא עיצבן אותה עוד יותר), שולחת מבט
כעוס לבעלה, מדברת איתו בטונים גבוהים ולא אומרת מילה על מה שיש לה להגיד.
הוא כמובן, שם לב שהיא עצבנית, אך לא מבין למה. שואל מה קרה והיא לא אומרת כלום (כיוון שהיא יודעת מראש את תשובתו).
הוא מתעצבן עליה, והולך לעסוק בעיסוקיו או לראות טלוויזיה, הבעל בעצם בורח ומתנתק ממנה או לחילופין מתחיל ריב על משהו קטן ולא משמעותי.
בסופו של דבר הריב מתפתח וסיבת הכעס שלה יוצאת החוצה.
אם נסתכל על הדוגמה הזאת מהצד נוכל לראות שדפוס הקיים באישה יצר מחשבה שיצרה את המצב הזה. דפוסי חשיבה במוח שלה יוצרים את
המצב הרגשי שגורם לרגשות אותם היא מרגישה בגופה. תחושות אלה גורמות לה לא להרפות מהמחשבה, אשר חזרה על עצמה בוואריאציות
שונות וגרמה לאישה להרגיש קורבן גדול יותר מהמצב באמת ויצר בה רגשות חזקים עוד יותר. הדפוס הקורבני שקיים באישה חיזק את מחשבותיה
ולא נתן לה להרפות מהם, מה שיצר מחשבות ועוד מחשבות שליליות רבות שחיזקו והגבירו את התחושות הלא טובות אצלה. המחשבה הדפוסית
שהיא הקורבן ובעלה אשם, יצר בחוויה של האישה מציאות לא טובה לגבי הזוגיות – מציאות וירטואלית שבסופו של דבר גם גרמה לריב (שלא בטוח
פתר את בעיית הסכסוך). במצב הזה המוח הרגשי שלה עבר למצב כוננות (זהו מצב הישרדותי- חשיבה במונחים של הגנה והתקפה, הצפה רגשית)
וביטל לחלוטין את היכולת שלה לחשוב בצורה רציונלית.
כלומר האישה חיה בסרט, באופרת סבון שהיא התסריטאית, המפיקה והשחקנית הראשית בו. המציאות הזאת קיימת רק בראשה של האישה באותו
הזמן והיא כל כך חזקה ואמיתית שבסופו של דבר היא מוקרנת החוצה ונוצרת בזוגיות שלה. המציאות המוקרנת ממחזרת את הדפוסים שלה ומצדיקה
את המציאות הסובייקטיבית שקיימת בתוכה.
לעומת זאת, כאשר אנו נמצאים בהווה בחשיבה שלנו, אנו חושבים מחשבות חיוביות ריאלית ואז נוצרים פלוסים במוח. כאשר רמת הפלוסים גבוהה –
אנו מרגישים טוב יותר ומלאי אנרגיה (כיוון שמחשבה מייצרת רגשות). במצב זה איננו נופלים לדפוסים (כיוון שיש למערכת מספיק אנרגיה לתפקד).
ז"א אנחנו רואים את המציאות כפי שהיא בצורה אובייקטיבית, יכולים לחשוב בהיגיון בכל רגע נתון ולהחליט מה טוב לנו ולא להתנהל לפי הדפוסים
שהטמיעו בנו בילדות.
ניקח את אותה דוגמה ונהפוך אותה למצב הרצוי של חשיבה בזמן הווה, בצורה ריאלית וחיובית.
אם האישה העצבנית שמחכה לבעלה שיחזור מעבודה הייתה מבינה שבעלה חי ב"סרט משלו", והסרט שהוא חי בו שונה משלה, יש להם דעות שונות
לגבי אותם דברים ורצונות שונים ורק הוא יודע בוודאות מה עובר עליו. ממקום זה היא יכלה ליצור איתו תקשורת אחרת. תקשורת שבה כל אחד שואל
שאלות את בן הזוג שלו לגבי כל דבר שלא ממש ברור ולא מתרגם את תגובותיו או תשובותיו לפי מה שידוע לו מראש, לא קובע עובדות ברורות רק לו
לגבי בן או בת הזוג מבלי לבדוק ולא מגיב רגשית או דפוסית לתשובות אלה, אלה מקבל אותם כפי שהם – כמידע.
אז האישה הזאת הייתה מבינה שמה שבעלה אומר או עושה לא שייך אישית אליה אלא הוא ממחזר את מה שמוכר לו. היא לא הייתה מתעצבנת כלל,
אלא הייתה חושבת בהיגיון לגבי המצב שקרה. אלו הייתה מחליטה שהמצב לא מתאים לה, לא הייתה מייצרת סרטים בראשה, אלא אומרת לבעלה את
מה שיש לה להגיד, בשקט, ברוגע ובהיגיון. הרי כשאנו מדברים בהיגיון – לצד השני לא נשאר דבר חוץ מלהקשיב לנו ולענות גם כן בהגיון (במקרה שהצד
השני לא נמצא במקום רגשי ואם כן, אז אין עם מי לדבר ממילא). כך אנו לא מפעילים את הדינאמיקה הדפוסית וכך נוצרת מציאות אחרת, טובה יותר עם
תקשורת בריאה.
לסיכום
הגרעין של המוח הרגשי הוא שלילי, לכן כדי לאזן אותו אנו חייבים לחשוב על ההווה, באופן חיובי וריאלי ולהסתכל על הרווח בכל דבר. הרי בכל דבר אנו
מרוויחים משהו, זה עניין של זווית ראיה. אנחנו פשוט לא מנוסים לראות את הרווחים האלה.
המילים הם טריגר להפעלת דפוסים. מחשבות ומילים מייצרות תחושות ורגשות. אם חשבתי על מישהו או משהו כעל לא טוב – אז אני ארגיש לגביו לא טוב.
הבעיה הנוספת היא שכאשר אנו מרגישים לא טוב לא נוכל גם אם מאוד נרצה לראות את הצדדים הטובים שבעניין. לעומת זאת אם חשבתי על מישהו או
משהו כטוב ונחמד – אני ארגיש לגביו טוב ונחמד וגם אוכל לראות את התמונה המלאה באופן יותר ריאלי.
חשוב לזכור! אם אתה שואף להגיע למקום טוב יותר – זה אומר שעכשיו אתה נמצא במקום לא טוב. אם עכשיו אתה נמצא ברע – המוח שלך מייצר מינוסים
וזה אומר שאתה רואה בעיקר דברים שליליים.
חשוב מאוד להיות כל הזמן בחוויה טובה, לחיות בלי פער בין מצוי לרצוי, לראות רווח בכל דבר, להקשיב לרצון של עצמך ולבצע את הרצון של עצמך בכל
רגע נתון וכמובן הכי חשוב לא לצפות לשום דבר שיקרה. אם אני רוצה שמשהו יקרה – אני עושה את מה שאני יכול בשביל שזה יקרה. רצון הוא רץ.
שום דבר לא יכול לעצור אותו. אין תנאים, אין ציפייה , יש עשייה והתקדמות.
תתחילו פשוט לחיות,ליהנות מכל דבר, לא להיתקע על שום דבר (גם לא מחשבתית) – ולזרום.
